זוכרים אותו? יושב בסוף הכיתה ומפריע למהלך השיעור, אחרי שלוש אזהרות הוא עובר לפינה, לבסוף הוא מושלך לגינה. ואולי הוא הטיפוס השקט? לא משתתף ולא מתבלט, לבד בהפסקות, לבד בטיולים, מן ילד שכולם רואים לא רואים. ויש גם את המוזרה שתמיד מאחרת וכל השיעור מציירת במחברת. היא מדברת עם עצמה ועם חברים דמיוניים ולא שמה לב איך הילדים צוחקים.

זוכרים איך המורה העירה להם? מול כולם העמידה את מלוא חולשתם, רק בגלל שלא היו כמו כולם. ה"מופרע" צחק ויצא לחצר, ה"שתקן" הסתגר יותר ויותר והמוזרה, קצת בכתה והרבה נשברה.
יותר משמסקרן אותי לדעת מה קורה איתם היום, מסקרן אותי לדעת מה היה קורה אילו? אילו המערכת היתה נותנת מקום לילדים השונים, המיוחדים. אילו המערכת היתה מכבדת את הייחודיות של הילדים שיכולים אחרת ולא יכולים להיות כמו כולם. איך זה היה משפיע עליהם? ויותר מזה, איך זה היה משפיע על הילדים ה"רגילים"? אולי גם הם היו מרשים לעצמם להיות קצת יותר מיוחדים, קצת יותר צבעוניים.
יש לי נכד מיוחד במינו שלימד את כולנו מהי עוצמה של ילד שונה. הוא נולד עם שיתוק מוחין, לתוך משפחה חמה ואוהבת והוא בחר. הוא בחר להשאיר חותם בעולם, להפוך את השוני לקסם, לעורר השראה בכולם ולטעת תקוה בעולם.

לרגל בר המצווה שלו ערכנו סרט שיפיץ את היופי והאור שלו על פני הרשת ולתוך הלבבות. מוזמנים לצפות ולעולם לא להפסיק להאמין בילדים שלנו.